התשובה המתבקשת היא "כן, בוודאי", שהרי אם המתווך קיבל מהמוכר בלעדיות (עד חצי שנה בנדל"ן מגורים) לייצג את המוכר בעסקה, הרי שאותו מתווך אמור לדעת הכל על הדירה ועל בעליה.
אז למרבה הפלא, חוק המתווכים ותקנות המתווכים "שותקים" בעניין הזה.
כלומר, עד כמה שזה נשמע אבסורד, אין חובה חוקית על מתווך בבלעדיות שיידע יותר פרטים מהותיים על הנכס שהוא מוכר (מצב סטטוטורי של תכניות בנין עיר, מידע על ייעוד קרקע, זכויות בניה, חריגות בנייה ככל שיש, בעיות רישום וכיו"ב) מאשר מה שמתווך רגיל נדרש לדעת.
אבל האם בכלל זה מקדם סגירת עסקה בין מוכר וקונה כאשר למתווך יש את מירב המידע על הנכס?
תלוי את מי שואלים – יש מתווכים שיאמרו ש"כן, זה ברור", אבל יש כאלה שדווקא יאמרו שעודף מידע וחובת הגילוי שלו (חובת גילוי על מידע קיים כן קיימת בחוק), דווקא עלולים לפגוע בסיכויי סגירת עסקה.
אני אישית מחזיק בדעה הראשונה.
מה שבטוח, ועד שהחוק בעניין יתוקן, הוא שמתווך נדל"ן מקצועי צריך לא רק לשווק ולמתג את עצמו כלפי קהל הצרכנים (מוכרים וקונים) שעצם העובדה שהוא בלעדי בעסקה, מקנה לו ידע מקיף שלא היה בחזקתו לולא קיבל בלעדיות על מכירת הנכס – אלא להיות "נאה דורש נאה מקיים".



