שת"פ (שיתוף פעולה) בקרב מתווכי נדל"ן – פוסט שני בסדרה

בפוסט הקודם הסברנו מדוע שת"פ בין מתווכי נדל"ן טוב לצרכנים, שהרי השיטה הזו מקדמת ביצועה של עיסקת מכר/קנייה.

אז אם זה מגדיל סיכוי לקיום עסקה, למה השת"פ לא תמיד מתבצע בפועל?

סיבה ראשונה – פיתוי כספי שקשה לעמוד בפניו – כי מה מפתה  יותר מאשר לזכות בעמלת תיווך כפולה, גם מהמוכר וגם מהקונה, במקום להסתפק בעמלת תיווך רק מצד אחד בעסקה?

בישראל המדובר בהרבה כסף, לדוגמא: עסקת מכר מגורים ממוצעת באזור השרון של 3 מיליון ₪, יכולה להניב למתווך 120,000 ₪ (4%  – 2% מהמוכר ו-2% מהקונה), במקום 60,000 ₪ (2% מצד אחד בעסקה). הדבר הופך אפילו לכדאי פחות לכאורה, כאשר המתווך משמש כסוכן נדל"ן במשרד שבו הוא צריך להעביר 50% מהעמלה לבעל המשרד (בדוגמא שנתנו פירושו אם כך עמלה לסוכן של 60,000 ₪ אם יקבל מ-2 הצדדים, לעומת 30,000 ₪ בלבד בעמלה מצד אחד).

אם כך, צריך הרבה תעצומות נפש להתגבר על הפיתוי לקבל פי שניים, ולכן לא כל המתווכים יכולים לעמוד בו, לפחות לא בעקביות.

אלא שבחיים, כמו בחיים, לא כל הנוצץ זהב. דהיינו,  ככל שהמתווך לא ישתף פעולה עם הקולגות שלו, כך יפחת הסיכוי למציאת הצד השני לעסקה מוצלחת, כך ששכרם של אלה שלא משתפים פעולה יוצא בהפסדם.

בפוסט הבא נדון בסיבות נוספות לאי קיום שת"פ למרות שזה כדאי ומשתלם.