יש לא מעט מתווכי נדל"ן הטוענים שתפקידם הוא לתת שירות ללקוחות שלהם.
אחרים, ואני בתוכם, טוענים שכמובן שאנו נותני שירות (שירות תיווך נדל"ן), אולם בראש ובראשונה המתווך מייצג את הלקוח שלו בעסקה.
ולמה ההבחנה בין "נותן שירות" לבין "מייצג" חשובה?
זאת משום שאם המתווך נחשב רק נותן שירות, הרי שמכאן ניתן להניח שהוא יכול לתת שירות ל-2 הצדדים בעסקה (הן למוכר והן לקונה), ולכאורה אין שום בעייה עם זה, לעומת זאת, אם המתווך ייחשב כמייצג את הלקוח שלו בעסקה, הרי חשובה ההבחנה את מי הוא מייצג בעסקה – את המוכר או את הקונה.
לא בכדי יש לא מעט מדינות בעולם שקבעו בחוק שעל מנת להגן על הצרכן, אסור שאותו המתווך ייצג את 2 הצדדים בעסקה, שהרי קיים ניגוד אינטרסים תהומי בין הרצונות/הצרכים של המוכר לבין הרצונות/צרכים של הקונה, ולכן כאשר מתווך אחד מייצג מוכר בעסקה, מתווך אחר ייצג את הקונה באותה עסקה.
עכשו, כשברורה ההבחנה בין "נותן שירות" לבין "מייצג", ניתן להבין מדוע גישת הייצוג הכפול (שהיא תוצאה של ראיית המתווך כנותן שירות בלבד) מקובלת (עדיין) בארץ, לעומת השיטה הנוהגת בארה"ב המאמצת את גישת הייצוג הפרטני (שהוא תוצאה של ראיית המתווך כמייצג צד בעסקה).